מגנוט מתחיל עכשיו

כל כמה זמן אני מתבוננת במציאות שלי ושואלת את עצמי: האם זה המקום שאני רוצה להיות בו? האם אני שמחה בבחירות שלי? האם אני מרגישה בנתיב הלב שלי?

המציאות שלנו ברגע זה היא תוצר של האמונות, המחשבות, הרגשות והמעשים שלנו. ככל שאנחנו נאמנים לרצון הלב, ופועלים בהתאם, כך שאנחנו חווים את המציאות כ"להיות במקום הנכון בזמן הנכון". המציאות מרגישה מדוייקת ותואמת לרצון.

כשהתיאום הזה לא בא לידי ביטוי במציאות, אנחנו בסוג של "עיוורון שיפוטי" כלפי המציאות כפי שהיא עכשיו, כשבעצם The best things in life are free. שמחה, אהבה, חיבוק, הכלה, נתינה וכו', הם לגמרי במציאות שלנו כל הזמן.

אז מצד אחד חוסר התיאום בין הרצון למציאות זה סימן שיש עוד מה לעשות כדי להמשיך ולשפר ולדייק. להיות אמיצה מספיק כדי להיות נאמנה לרצון הלב.

אבל, במקביל יש עוד משהו שחשוב לשים לב אליו. "אי שביעות רצון" מהמציאות היא גם State of mind. היא שיפוטיות שלנו לגבי הפער בין המצוי לרצוי. וכל עוד אנחנו שיפוטיות כלפי המציאות, המיקוד שלנו נמצא במה "לא" במקום במה "כן".

אופטימיות מוגדרת כ"לראות את החצי המלא של הכלי". אבל, כל עוד הכלי "חצי מלא", בין אם יש או אין מיקוד, יש עדיין "חצי ריק". שינוי תפיסתי אמיתי יקח את מה שיש בכלי ויראה בו שלם. יש בכלי 2 איכויות של טוב, אחד במצב צבירה נוזל והשני במצב צבירה גז. עכשיו רק נשאר להוקיר תודה על שניהם.

בואי נשחק בהוקרת תודה:

1.    הוקרת תודה על מה שיש לי במציאות היום יומית שלי

כמו שאמרתי: The best things in life are free

העבירי פוקוס למה שיש: את מרגישה טוב? יש לך משפחה/חברים? יש לך אויר לנשום? יש לך מזון בריא וטעים בסביבה? יש!

2.    הוקרת תודה על הרצונות שלי

מהם הנתיבים שהלב שלי מבקש לצעוד בהם?

והאם בוודאות זו בקשה של הלב ולא של המיינד?

מה עוד אני רוצה לחגוג בחיים האלה ואיך אני חוגגת אותם כבר עכשיו בקלות?

3.    הוקרת תודה על מה שעדיין במצב צבירה אמורפי, קיים ובקרוב יתממש למציאות

אם הכל היה נגיש כל הזמן ובמיידי, יש סיכוי טוב שהיה לנו קצת יותר דיאלוג בנושא שעמום, רוויה, סיפוק. זה כמו חיים בלי מוות. אין הרבה מה שישאיר אותנו על הקצוות, ובעשייה למען יצירה וחוויה.

מוזמנת לשתף אותי!

💗