עברתי לאתר חדש! לבולוציה!

18 טיפים

מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה?

זאת אולי ה-שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו, ומתחמקים ממנה כמו "ניו" במטריקס. אני מאמינה עד עמקי נשמתי שמשאלות הלב שלנו נועדו לגשמה, ושכשאנחנו נאמנים להם, כל המציאות מתגייסת לתמוך בדרך.
אבל השאלה הזו היא בראשיתית, היא חייבת להיות שם, בדרך שלנו. כי כל מה שמסתתר מאחוריה הם הסיבות ל"למה זה לא קורה כבר עכשיו?".
אם היה לי האומץ או חסר הלב לשאול מטופלת פוריות: מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה? אני חושבת שאני יודעת מה תהיה התשובה שלה.


אני יודעת מה הייתה התשובה שלי לאורך השנים, כשהקליניקה שלי התרוקנה, כנשבר לי הלב, כשהתינוקת שלי לא הפסיקה לבכות, כשהשתוקקתי לעוד ילד...
"אני מעדיפה למות"
כשאנחנו נותנים מקום למוות הזה, רק המחשבה הזו פותחת את המוות הזה בעוצמה ובאלימות בלב, אנחנו מאפשרים לעצמינו לעבור דרך הפחד הכי גדול שלנו. סוף, מוות, כשלון, אי הגשמת היעוד, אכזבה עצמית.
תמיד נדמה שאין אח"כ כלום. שחור משחור. קץ. סוף. תום. ריק.
וזו בדיוק הטעות.
המוות הזה הוא צוואר בקבוק. הוא חנק.
אחריו יש שפע.
אחריו יש אור נגוהות ואהבה בלתי נגמרת.
ההיתפסות שלנו לרצון, לרעיון, למאווים עמוקים מהלב ומהנשמה, יוצרים כאב אדיר, שמים המון סטרס, הופכים את ההגשמה לבלתי אפשרית.
אחרי המוות הזה יש שחרור.
אפשרות לראות את המהות שמאחורי הרצון שתקוע לנו בראש ובלב.
אני כמהה לילד כי אני רוצה להרגיש שיש לי משמעות אמיתית ועמוקה (למשל)
אני כמהה לזוגיות כי אני רוצה שיראו אותי באמת ולעומק (למשל...)
אני כמהה להצלחה כי אני רוצה לדעת שיש לי ערך בחיים האלה (למשל...)
את הצרכים הבסיסים האלה יש מיליון דרכים להגשים.
וכשאנחנו חופשיים מלשים את יהבינו על תוצר, ועוברים לתמצית של המהות, יש המון דרכים לחוות ולמלא את הצרכים האלה.
אני חושבת על הרגע הזה היום, שבו החלטתי לשאול את עצמי: מה אם לעולם לא אגיע לאן שאני רוצה עם ה"יעוד" שלי? מה אם לעולם לא אגיע לזוגיות של הלנצח שלי? מה אם לעולם לא יהיה לי עוד תינוק?
ואולי בשנייה הראשונה "בא לי למות", אבל קצת אח"כ הגיע הגל הבא.
כרגע אין לי אף אחד מהדברים האלה. ובסריקה של היום שלי, היה לי יום די מושלם. הרגע הזה. היום הזה. היה בו הכל אפילו שלא היה בו שום דבר גרנדיוזי. היו בו שיחות לב אל לב, היו חיבוקים, היו מילים נעימות יותר ונעימות פחות, היו מחשבות ותובנות, היו שינויים והסתגלויות, קצת צחוק. מה עוד צריך?
הדברים שאנחנו הכי זקוקים להם לא תלויים בשום דבר חיצוני.
זה הדברים באמת הכי בסיסיים. והם בד"כ די הפוכים לצורך שאנחנו מזהים.
הכמיהה שיראו אותי לעומק תגיע לפתרון שלה ממש טיפונת אחרי שאני אסכים לראות לעומק אחרים ואפסיק לחכות שיגיע ה-אחד שיראה אותי לעומק.
הכמיהה להרגיש משמעות אמיתית ועמוקה, יכולה להגיע מנתינה משמעותית ועמוקה כמו התנדבות.
הכמיהה להרגיש שיש לי ערך אמיתי ומשמעותי בחיים האלה היא ע"י עשייה משמעותית, או חגיגה אמיתית את מי שאני.
התובנות האלה חדשות לי, ואני די בטוחה שזה מה שידעתי שנמצא לי ממש מתחת לאף ולא הצלחתי לזהות עד עכשיו.
אני הולכת הלילה לישון עם תפילה בלב להצליח לשחרר את עצמי סופית מכל זה. מהכמיהות, כאבי הלב, הרצונות והמחשבות לגבי צרכים ויעוד והגשמות.
By the power invested in me
ע"י היותי מטפלת מוכשרת, אני מזכירה לכם את ה
power invested in you
לעשות שינוי אמיתי, להסכים להרפות, לוותר, לשחרר ופשוט ליהנות ממה שיש עכשיו.
אם יש משהו שאתם אמורים לחוות, זה יקרה. אם יש נשמה שצריכה להגיע דרכי/דרכך - זה יגיע בתיזמון הנכון ביותר לכולם. אם יש זוגיות או אין זוגיות עכשיו או אח"כ, לנצח או לנצח קצר - הכל טוב. טוב להגיש, נהדר לאהוב. וגם משברון לב נוראי מחלימים.
שולחת ערמות של אהבה לכל מי שקראה, סרקה, הסכימה, התעצבנה, ובוחרת בשינוי.
♥ אני
#נשים_יולדות_מציאות
#הגשמת_משאלות_לב